<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן קמ"ו</h1>
<h2>דף צו:</h2>
נכסי בחזקת אלמנה קיימי, וכן פסק האלפס, ורבי' יצחק פסקו כן, דנאמנ' בתנאי ב"ד, אע"פ שאין שטר כתובה בידה. ועל היתומי' להביא ראיה, דקיימ' לן דנכסי בחזקת אלמנה קיימי, להכי אפי' תוספ' גביא בשבועה. ואע"ג דבספ' חפץ, פסק נכסי בחזק' יתמי קיימי, וראייתו מפ' אלמנ' ניזוני' [כתובות צ"ו ע"ב], דבעי ר' יוחנן יתומי' אומרים נתננו והיא אומ' לא נטלתי ת"ש דתני לוי, וכת' ר"ח נמי, ואסיקנא דנכסי בחזק' יתמי קיימי, הא לא נהירא לרבי' אב"ן דאין זה נקרא מסקנ', דקא' לימ' כתנאי, ודחי דילמ' דכ"ע נכסי בחזק' אלמנ' קיימי, א"נ דכ"ע נכסי בחזקת יתמי קיימי, אע"פ שתפש לשו' התלמו' באחרונה דבחזק' יתמי קיימי, לאו דוקא ואי איפשר להוציא ב' דברים כאחת, ודחויא בעלמ' הוא. ואדרבא בפ' המקבל [ב"מ ק"י ע"ב], משמ' דמסיק הכי א"ר יוחנן על היתומים להביא ראיה. ובפ' ר"ח כת', נכסי בחזק' בעל חוב קיימי.
<h2>דף קב:</h2>
בשם הר' שמעון מיונבילא ז"ל. דחששת שמא התפיסה צררי לא שייך אלא במת מתוך יישוב הדעת על מיטתו, דרגיל' להתפיס צררי שלא תטרח לב"ד, אבל נהרג או מת פתאום לא, וכן פסק בדבר כזה שנפל הבית על בעלה. ומתוך כך נר' להר' מאיר בר ברוך דאפי' לישבע אינה צריכה כיון דלא חיישי' לצררי. ויש לישב טעמו של הר' שמעון, הואיל ולא ניתנה כתובה ליגבות מחיים לא מסיק אדעתיה דלימות שיתפיסנה צררי. וכן כתב מו' הר' שמריא בתשובתו, ודמיא להך דאמ' חבר שמת והניח מגורה מלאה פירות אפי' הן בני יומן הרי הן בחזקת מתוקנין. ואסקי' עלה בירושלמי [מעשרות פ"ג ה"א], הדתמר כשמת מתוך היישוב. והש' ישוב ויוסיף ידו שנית ממרומיו לקנות שאר עמו ויפן לטובה ממקומו.
